להאשים את הקורבן
בני משפחתה של רייצ'ל קורי ועורכי הדין מטעמם ידעו מלכתחילה שהקרב לחשיפת האמת ועשיית הצדק בבית משפט ישראלי יהיה קרב קשה. ביום שלישי שעבר דחה השופט עודד גרשון מבית המשפט המחוזי בחיפה את התביעה האזרחית שהגישה המשפחה. החלטת בית המשפט וההתכחשות לצדק בנושא מותה של רייצ'ל קורי, היו חלק מכישלון שיטתי במשימה להטיל על צה"ל את האחריות להמשך הפרת זכויות האדם.
אני הייתי הטוען בשם משפחתה של רייצ'ל קורי נגד מדינת ישראל בגין הריגת בתם, פעילת שלום אמריקאית ולוחמת זכויות אדם שנכנסה לרצועת עזה באופן חוקי, כדי לחיות לצד משפחות פלסטיניות שבתיהם ברפיח היו בסכנת הריסה.
פסק הדין, אף שאינו מפתיע, מהווה דוגמה נוספת לפטור מענישה הגובר על האחריות וההגינות, וניצב מול העקרונות הבסיסיים של החוק ההומניטרי הבינלאומי שלפיו בזמן מלחמה, הכוחות הצבאיים חייבים לנקוט כל אמצעי כדי למנוע פגיעה באזרחים וברכוש כאחד.
אין זו הפעם הראשונה שבית המשפט שולל מקורבנות של פעולות צה"ל את הזכות לפיצוי נאות. שאלו את הפלסטינים שהתמודדו עם מכשולים משפטיים במשך עשורים, רק כדי להגיע לבית המשפט.
אלפי תביעות משפטיות לגיטימיות נדחות מתוך התבססות על תיאוריה משפטית שנויה במחלוקת, שאותה אימץ השופט גרשון, ושלפיה חיילים פטורים מחבות אזרחית כיוון שהם עוסקים בפעילות צבאית מבצעית באזור מלחמה. המקרה של רייצ'ל מיוחד משום שהיא היתה הראשונה, אך לא האחרונה, שנהרגה בעת מחאה נגד הכיבוש הישראלי. טום הרנדל, פעיל שלום בריטי, נורה בראשו ונהרג בידי צלף ישראלי פחות משלושה שבועות לאחר מותה של רייצ'ל. פחות מחודש לאחר מכן נורה למוות בידי כוח של צה"ל הצלם הבריטי ג'יימס מילר.
השופט גרשון קיבל למעשה את כל טיעוניה המשפטיים של הממשלה בעניין רייצ'ל קורי, והתעלם, או עיוות עובדות מכריעות כאשר הגיע להחלטתו. הוא הסיק, למשל, שרפיח היתה שטח צבאי סגור כפי שנמסר מפיקוד דרום (ולא משנה שפקודה כזאת לא הוצגה בבית המשפט, ושמפקד הכוח בשטח העיד כי לא היה מודע להגדרת המקום כשטח סגור).
ולמסקנה היו השלכות. כשפנחס (פינקי) זוארץ, שהיה מפקד החטיבה הדרומית ברצועת עזה ב 2003, העיד, הוא אישר כי ההוראה בזמן שבו נהרגה רייצ'ל קורי היתה "לירות כדי להרוג כל בוגר שיימצא על הציר (פילדלפיה)". או כפי שהגדיר בעדותו אל"מ אחר, שאמר כי "באזור מלחמה אין אזרחים". בקבלת עדויותיהם של זוארץ ואחרים, הסכים השופט גרשון לכך שהוראת "לירות כדי להרוג" מקובלת, הסכמה המפרה את עקרונות החוק ההומניטרי הבינלאומי שלפיו חיילים אמורים להבחין בין לוחמים לאזרחים.
מלכתחילה ידענו שחשיפת האמת ועשיית הצדק יובילו לקרב קשה, אולם אנו משוכנעים שפסק הדין הזה לא רק מסלף את הראיות המוצקות שהוצגו בבית המשפט, אלא גם נוגד את עקרונות היסוד של החוק הבינלאומי הנוגע להגנת פעילים למען זכויות אדם.
