מרכז עדאלה עתר נגד תכנית להקמת מתחמי מגורים זמניים ותשתיות זמניות בכל היישובים הבדואים בנגב

עשרות ועדים מקומיים בכפרים לא מוכרים, בשיתוף עם המועצה לכפרים הבלתי מוכרים בנגב ועמותת "במקום", עתרו ביום ראשון, 30.11.25, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נגד ההחלטה של ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לאשר, לאחר שינויים, את התוכנית של הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב לקדם תכנית להקמת 1,200 יחידות דיור במתכונת של מבנים זמניים ותשתיות זמניות, בכל היישובים הבדואים בנגב. לפי התכנית, חלק מיחידות הדיור יוקצו להקמתם של "שיכוני מעבר" על ידי המדינה, אליהם היא מבקשת להעביר בכפייה אוכלוסייה בדואית ממקום מושבה הנוכחי, כאשר אין פתרון זמין של מגרשי קבע עבורה. את העתירה כתבו עורכות הדין מאיסאנה מוראני וסוהאד בשארה ממרכז עדאלה.

לקריאת העתירה

רשות הבדואים טוענת כי העדרן של תשתיות מהווה חסם בפני "הסדרה" עבור אוכלוסייה שיושבת כיום באופן "לא מוסדר". אך במקום לדאוג לפיתוח תשתיות ובכך לתקן עוול מתמשך, התוכנית מוסיפה חטא על פשע, תוך שהיא קובעת סטנדרט תכנוני נמוך יותר ביישובים הבדואים שבהם, ובהם בלבד, יהיה ניתן להוציא היתרים זמניים, גם כאשר אין תשתיות כנדרש. לא זו בלבד, אלא שהתוכנית אף קובעת כי תוקף ההיתרים הינו אך ורק לחמש שנים כאשר בסיומן, ככל שלא הוצא היתר קבוע, יש לפנות את הבנייה. התוכנית אינה מתמודדת עם השאלה מה יקרה בסופה של התקופה באם רשויות המדינה לא הקימו תשתיות קבועות, ולכן אי אפשר להוציא היתר קבוע. 

בעתירה נטען כי מדובר בתכנית בעייתית ביותר מההיבט התכנוני, שכן בנייה זמנית מתבלה במהירות, פגיעה בפני תנאי מזג האוויר באזור מדברי, ולכן אינה מאפשרת תנאי מחייה נאותים וסבירים. בנוסף, מבחינת חיבור הבנייה לתשתיות, נכתב בעתירה כי "התוכנית מבקשת לאפשר הקמה של מבנים ללא גישה ראויה לתשתיות ולשירותי ציבור, כולל חינוך, רווחה ובריאות". כך, למשל, הגישה למתחמי הדיור הזמני תהיה באמצעות דרכי גישה 'סבירות' כלשון התוכנית, להבדיל מרשת דרכים בטיחותית ונאותה; המבנים הזמניים לא יחוברו לרשת החשמל הארצית; קווי המים יחוברו בצורה חשופה ולא תקינה, אשר נתונה למפגעים שונים; ברבים מהיישובים יותקן ויתוחזק מערך ביוב באופן פרטי בתוך מגרשי המגורים, ולכן יהווה סכנה תברואתית; והתכנית אינה קובעת כל פתרונות ניקוז.

בעתירה צוין כי משרד החינוך הביע את התנגדותו לתכנית, על רקע הבעייתיות הכרוכה בחיבור מבנים לתשתיות זמניות, אולם התכנית אושרה בכל זאת. בהתנגדותו של משרד החינוך לתכנית נכתב כי "במידה ומוסד חינוכי פועל ללא תשתיות קבועות ופועל עם תשתיות כגון: גנרטורים, מכליות מים ודרכי הגעה משובשים, המוסד החינוכי נפגע בצורה משמעותית. בפועל, מוסדות הפועלים במציאות שכזו אינם מצליחים לקיים שימוש שוטף ותקין של מוסד חינוכי במהלך כל שנת הלימודים".

העותרים טענו עוד כי התכנית מעמיקה את משטר ההפרדה הגזעי בנגב: "התכנית תייצר שתי מערכות תכנון בנגב השונות זו מזו ברמה הקונספטואלית והערכית. מערכת אחת נשענת על מערך תכנוני אשר פועל לטובת האזרחים והיישובים היהודיים, רווחתם ופיתוחם העתידי. מערך זה ממקם את האזרח היהודי במרכז ופועל לטובתו ורווחתו. מערכת שניה נשענת על מערך תכנוני המקדש את ערך הפינוי, גם במחיר של מגורים זמנים, ומכפיף את כלל האוכלוסייה הבדואית והיישובים הבדואים והתכנון המתארי בהם לערך פסול זה."

יתרה מכך, כפי שצוין לעיל, בתכנית נקבע כי מדובר ב"פתרון" לחמש שנים בלבד, ללא כל החלטה ברורה בעניין תכנון עתידי. בהקשר זה עורכות הדין מוראני ובשארה ציינו כי "התכנית מתיימרת לשמש כגשר למציאת מתחם מגורים זמניים, בלתי ראויים, לתושבי כפרים בלתי מוכרים, כאשר לגשר זה לא נראה סוף והוא אף איננו חלק מפתרון למגורים הולמים, ראויים, קבועים וצודקים לתושבים אלה. הכל במטרה לזרז את הליכי פינוי."

עוד נטען בעתירה כי מאחורי התכנית עומדת קונספציית תכנון פסולה ולא סבירה, אשר פוגעת בזכות לדיור הולם ולמינימום של כבוד אנושי: "התכנית בעצם משנה, באופן מהותי וקיצוני, את המצב התכנוני - כפי שזה מאושר כיום בישובים הבדואים לאחר תהליכי תכנון והתנגדויות ארוכים -  ואת אופן פיתוחם של ישובים אלה. לא עוד תשתיות קבועות של מים ביוב וחשמל, לא עוד בנייה קבועה וראויה, לא עוד מיגון, לא עוד שטחי ציבור, לא עוד שירותי ציבור מונגשים, ועוד. עניין לנו בתוכנית שהופכת את צפון הנגב למרחב של מחנות עקורים שתושביהם יתגוררו בבנייה קלה וללא תשתיות ושירותי ציבור ראויים."

ביום 2.12.25 החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע לאחד את העתירה עם עתירתה של עיריית רהט נגד התכנית, ודיון בעתירה יתקיים ביום 29.12.25.