בג"ץ הוציא צו על תנאי נגד חוק פיטורי מורים ושלילת תקציבים בעקבות “תמיכה בטרור”
בג"ץ הוציא ביום 31.12.2025 צו על תנאי המחייב את המדינה להגיש תגובה שמבהירה מדוע אין לבטל את החוק המתיר פיטורי מורים ומורות ממערכת החינוך, ושלילת תקציבים ממוסדות חינוך, על רקע "תמיכה בטרור".
ההחלטה ניתנה בעקבות שתי עתירות שהוגשו לבית המשפט נגד החוק שאושר בכנסת בנובמבר 2024, ואשר מעניק למנכ״ל משרד החינוך סמכויות מנהליות רחבות לפטר מורים, להשעותם או לשלול מהם רישיונות עיסוק, ללא הליכים פליליים או משמעתיים וללא הרשעה שיפוטית. כמו כן, החוק מתיר לשר החינוך לשלול תקציבים ממוסדות חינוך לפי שיקול דעתו, "אם הוכח להנחת דעתו כי במוסד מתקיימים גילויי הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור או תמיכה בהם שהנהלת מוסד החינוך ידעה או הייתה צריכה לדעת על קיומם".
הדיון התקיים ביום 29.12.2025 בפני הרכב של שלושה שופטים, שכלל את נשיא בית המשפט השופט יצחק עמית, השופטת גילה כנפי-שטייניץ והשופט עופר גרוסקופף. במהלך הדיון העלה בית המשפט שאלות מהותיות בדבר חוקתיות החוק וריכוז הסמכויות הרחבות במסגרתו בתוך משרד החינוך, ללא פיקוח שיפוטי אפקטיבי, ללא הגדרות משפטיות ברורות ועם רף הוכחה נמוך ביותר.
העתירה נגד החוק הוגשה על ידי המרכז המשפטי עדאלה בשמו ובשם ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, הוועדה הארצית לראשי הרשויות המקומיות הערביות, ועד ההורים הארצי בחברה הערבית, סיעת חד״ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון) בהסתדרות המורים, וחבר הכנסת יוסף אל־עטאונה (מטעם חד״ש–תע״ל).
במהלך הדיון טענה עו״ד סלאם ארשייד ממרכז עדאלה בפני הרכב השופטים, והדגישה כי החוק מבוסס על קריטריונים עמומים ובלתי ברורים, אשר מעניק סמכויות גורפות לגורמים פוליטיים, ללא הגדרה משפטית ברורה למונחים כגון “תמיכה” או “הזדהות”, וללא הפרדה בין סמכויות ביצועיות לבין פיקוח שיפוטי. עוד הבהירה כי עצם חקיקת החוק יוצר אפקט מרתיע ומצנן לחופש הביטוי, וגורם למורים להימנע מהבעת דעותיהם, בתוך הכיתה ומחוצה לה, מחשש לפיטורים או לפגיעה בפרנסתם. בכך נפגעים הזכות לביטוי, לחופש עיסוק, והזכות לחינוך.
בעתירה עצמה צוין כי גם הדיונים הפרלמנטריים ודברי ההסבר הנלווים לחוק חושפים מטרה מפלה וגזענית, שכן הובהר במפורש שהחוק מכוון נגד בתי ספר ערביים, ויוזמי החוק סירבו להתייחס לצורות של הסתה האסורות על פי חוק, כגון הסתה לגזענות, לאלימות, לרצח עם או לדברי שנאה.
בעקבות זאת דרשה ארשייד את ביטול החוק בשל אי־חוקתיותו, הצביעה על כך שהחוק מהווה כלי דיכוי והרתעה למימוש הלגיטימי של זכויות יסוד, והופך את מערכת החינוך לזירה של פיקוח פוליטי על חשבון המורים, התלמידים וזכותם לחינוך חופשי ולדיון חינוכי פתוח. על בסיס זה הוציא בית המשפט צו על תנאי, והורה למדינה להגיש תגובה המבהירה מדוע אין לבטל את החוק.
