עתירה נגד חוק המונע את העסקת בוגרי מוסדות אקדמיים פלסטיניים במערכת החינוך‎

מרכז עדאלה הגיש היום, 22.2.26, עתירה לבית המשפט העליון בשמם של מספר סטודנטים, אוניברסיטאות פלסטיניות, חברי כנסת, איחוד הורי תלמידי בית הספר במזרח ירושלים, המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, נגד חוק המונע את העסקתם במערכת החינוך של עובדי הוראה בעלי תארים אקדמיים ממוסדות להשכלה גבוהה פלסטיניים, בטענה כי הוא אינו חוקתי, וסותר עקרונות יסוד של צדק ושוויון.

לקריאת העתירה
 

רקע

החוק שאוסר על העסקת עובד במערכת החינוך, המחזיק בתואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה בתחום  הרשות הפלסטינית או תחת פיקוחה, אושר בתחילת שנת 2026. החוק קובע כי לא יוכרו תארים אקדמיים שהונפקו על ידי מוסדות להשכלה גבוהה המצויים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים לצורך עבודה במערכת החינוך, וכי מחזיקיהם ייחשבו כמי שאינם בעלי הסמכה אקדמית הנדרשת לעיסוק בהוראה. החוק מבוסס על נימוקים לפיהם קיימות השפעות שליליות הקשורות ללימודים במוסדות אלה, אף שאין כל בסיס עובדתי או מקצועי המוכיח זאת, או נתונים התומכים בטענות אלו.

 

מהנתונים הרשמיים עולה כי שיעור ניכר מהמורים העובדים במזרח ירושלים ובנגב הם בוגרי מוסדות אלה, וכי אלפי סטודנטים ערבים נרשמים אליהם מדי שנה. זאת, על רקע חסמים מבניים המגבילים את השתלבותם במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, לרבות חסמי שפה, קשיים כלכליים ותנאי קבלה. החוק פוגע אפוא בציבור רחב של אזרחים ערבים בכלל, ובסטודנטים ממזרח ירושלים ובתושבי הכפרים הבדואיים בנגב בפרט, שכן הוא מגביל בפועל את יכולתם לעסוק בהוראה בשל מקום רכישתה של השכלתם האקדמית, אף שמוסדות אלה מהווים עבורם את האפשרות הקרובה והנגישה ביותר מבחינה לשונית, תרבותית וכלכלית. חקיקה זו מהווה תקדים מסוכן להגבלת הזכות לתעסוקה ולחינוך על בסיס לאומי ותרבותי, ומשקפת מגמה גזענית ומדירה שאינה נשענת על שיקולים מקצועיים או פדגוגיים.

 

 העתירה

במסגרת הליכי החקיקה, הובהר כי מטרתו היא  למנוע את התערבותה של הרשות הפלסטינית במערכת החינוך באמצעות מורים בעלי תארים אקדמיים ממוסדות פלסטיניים, וכן הועלו טענות בדבר “השפעה מזיקה” של מורים אלה, שספגו כביכול אווירה עוינת ושלילית בתוך המוסדות. כנגד זאת, בעתירה הודגש כי נימוקים אלה  חסרי כל בסיס עובדתי או מקצועי, ונשענים על הנחות אידיאולוגיות גזעניות ומסיתות, ולא על עובדות או קריטריונים פדגוגיים אובייקטיביים. משכך, העתירה מדגישה את אי-חוקתיותו של החוק, המגביל חירויות יסוד על סמך הנחות וטענות קלושות.

 

עוד נטען בעתירה כי החוק אינו קובע אמות מידה מקצועיות או פדגוגיות כלליות ואוניברסליות, אלא מכוון כלפי קבוצה מסוימת על בסיס לאומי ותרבותי, ומניח – ללא בסיס עובדתי או מקצועי – כי בוגרי מוסדות אלה אינם מתאימים לעבודה במערכת החינוך. פגיעתו של החוק מתעצמת לאור העובדה כי לצעירים ערבים אין אופציה אחרת נגישה ללמוד בשפת אמם, ובמקום המתאים להם תרבותית. 

 

העתירה אף מצביעה על המצב כהוויתו, לפיו החברה הערבית סובלת ממילא מפערים משמעותיים בגישה להשכלה גבוהה, ובמציאות זו, המוסדות האקדמיים הפלסטיניים מהווים אפשרות זמינה וריאלית לצעירים ערבים מבחינת שפה, קרבה גיאוגרפית ועלות כלכלית. מערכת החינוך במזרח ירושלים ובנגב סובלת ממחסור חמור במורים, ויישום החוק צפוי להחריף מצוקה זו, לפגוע בזכות התלמידים לחינוך ולהרחיב את מעגלי האבטלה וההדרה בקרב צעירים ערבים.

 

בנוסף, בעתירה הוצגו שני מקרים של אוניברסיטאות פלסטיניות שונות, הממחישים כי המוסדות האקדמיים הרלוונטיים פועלים לפי אמות מידה אקדמיות בינלאומיות ומקצועיות בלבד ומכשירים אנשי מקצוע שהשתלבו בהצלחה בשוק העבודה. הצגת מקרים אלה נועדה להבליט את אופיו השרירותי והגורף של החוק, ואת היקף הנזק הממשי הנובע ממנו.

 

עוד הודגש כי החוק עומד בסתירה להתחייבויות בינלאומיות החלות על ישראל, ובהן אמנות בדבר איסור אפליה בהערכתן של תעודות השכלה, והכרה בהסמכות לפי קריטריונים מקצועיים ואובייקטיביים בלבד, כמו גם איסור על אפליה בגין מוצא לאומי, שפה או השתייכות פוליטית.

 

בנוסף, נטען בעתירה כי החוק פוגע בשורה של זכויות חוקתיות ומבסס אפליה על בסיס השתייכות לאומית. בין היתר, הוא פוגע בחופש העיסוק, ומגביל את הזכות לחינוך ולגישה להשכלה גבוהה. כמו כן הוא פוגע בזכות לשוויון ובזכויות התרבותיות של המיעוט הערבי, לרבות הזכות ללמוד בשפת האם, במיוחד בהיעדר אוניברסיטה בתחומי ישראל המלמדת בשפה הערבית, וכן בזכויות התרבותיות של תושבי מזרח ירושלים.

 

על כן, מרכז עדאלה טען בעתירה כי יש לבטל את החוק, וזאת בשל אופיו הגזעני והמדיר, באופן הפוגע מהותית בעקרונות הצדק והשוויון.