דו"ח של מרכז עדאלה: אפרטהייד באקדמיה הישראלית לאחר ה- 7.10
מרכז עדאלה פרסם היום, 7.9.26, דו"ח חדש הבוחן את המדיניות של מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל כלפי סטודנטים פלסטינים, רובם אזרחי ישראל, מאז 7 באוקטובר 2023. על בסיס ניתוח ההליכים המשמעתיים הרבים שנפתחו בעשרות מוסדות אקדמיים נגד סטודנטים פלסטינים, בעקבות ביטויים ופרסומים שלהם ברשתות החברתיות, נקבע בדו"ח כי האקדמיה הישראלית יצרה משטר של אפרטהייד בין סטודנטים יהודים לפלסטינים. את הדו"ח כתבו עו"ד לובנה תומא, עו"ד עדי מנסור ועו"ד מאי דיאב, וערך דר' פאדי ח'ורי.
כבר בימים הראשונים לאחר 7 באוקטובר, החלו מוסדות אקדמיים להשעות סטודנטים פלסטינים, לפתוח נגדם בהליכים משמעתיים ולסווג פרסומים כ״תמיכה בטרור״. זאת במקביל ללחץ פוליטי מצד גורמים כגון שר החינוך, יואב קיש, להשעות סטודנטים, לדווח למועצה להשכלה גבוהה ולמשטרה על פרסומים, ולנהל הליכים משמעתיים מואצים. בחלק מהמקרים מוסדות אקדמיים אף העבירו מידע למשטרה, וסטודנטים נעצרו.
התוצאות של מדיניות מוסדית זו היו חמורות ביותר: למרכז עדאלה הגיעו 132 פניות, מקרוב ל-40 מוסדות אקדמיים, כאשר יותר משלושה רבעים (76.5%) הגיעו מסטודנטיות. ביותר מ-80 מקרים החליט המוסד האקדמי על השעיית ביניים מהלימודים עוד לפני שהוכרעה שאלת אחריותם של הסטודנטים, וב-20 מקרים הוטלה הרחקה לצמיתות או הרחקה של שנה עד חמש שנים. ערעורים שהוגשו מטעם עדאלה הביאו במספר מקרים לביטול הרשעות או להפחתה משמעותית של העונשים.
בדוח צוין ההליכים ננקטו בגין התבטאויות מתחומים שונים כגון מדיניות הממשלה, הצבא או המלחמה בעזה; אירועי 7 באוקטובר; המצב ברצועת עזה, וסבלה של האוכלוסייה האזרחית; והתבטאויות בעלות אופי דתי וסמלים חזותיים של זהות פלסטינית. בחלק מהמקרים די היה בסימון ״אהבתי״, בדגל פלסטין בפרופיל, במילה ״פלסטין״, בשיתוף דיווח חדשותי או בתפילה לתושבי עזה כדי לגרום לתלונה או הליך.
הדוח מצביע על ליקויים יסודיים, חוזרים ונשנים, בניהול ההליכים. סטודנטים זומנו לעיתים מבלי שנמסר להם הפרסום שבגינו הוגשה התלונה; במקרים אחרים לא נבדק כראוי מי פרסם את התוכן או מתי פורסם; מוסדות הסתמכו על תרגומים אוטומטיים ולקויים של טקסטים בערבית; והחלטות ללא הנמקה או תיעוד לקוניים. התוצאה, לפי הדוח, הייתה היפוך של נטל ההוכחה: במקום שהמוסד יוכיח כי בוצעה עבירה, הסטודנט נדרש להוכיח כי הפרסום שלו אינו ביטוי של תמיכה בטרור.
מבחינה משפטית, הדו"ח מצביע על כך שמוסדות אקדמיים הרחיבו הלכה למעשה את סמכותם המשמעתית כלפי סטודנטים פלסטינים בלבד. בעוד שהדין מגביל את המשמעת להתנהגות הקשורה למוסד, מוסדות שונים ראו גם בפרסומים פרטיים ברשת עילה להליך. מנגד, ביחס לסטודנטים יהודים, המוסדות נמנעו במקרים רבים מחריגה מגבולות סמכותם, גם לנוכח ביטויים חמורים ומסיתים.
בנוסף על כך, המוסדות האקדמיים יצרו מערכת חדשה של עבירות ביטוי. מוסדות השתמשו בסעיפים גורפים כגון ״התנהגות שאינה הולמת״, ״פגיעה בכבוד המוסד״ או פגיעה בשלום הציבור, ופיתחו מבחנים כגון ״האדם הסביר״, ״השומע הסביר״, ״הקורא הסביר״ ומבחן ״רגשות הציבור״ שנבחן על פי הרוב הלאומי, אשר באמצעותם יצרו נורמות משמעתיות חדשות.
כך, נקבע בדו"ח, הפכה האקדמיה מגוף המסדיר את התנהגותם של סטודנטים במסגרת הלימודים לגוף המפקח על ביטויים פוליטיים פרטיים וקובע בעצמו אילו ביטויי זהות, דת, סולידריות וביקורת הם לגיטימיים.
לכן, מסקנת הדו"ח היא כי לאחר 7 באוקטובר יצרה האקדמיה הישראלית אפרטהייד בין סטודנטים פלסטינים ליהודים: כלפי סטודנטים פלסטינים התפתח "מסלול מינהלי״ של שעת חירום, המתאפיין בהרחבת סמכות, צמצום הגנות פרוצדורליות, שימוש במבחנים עמומים ובחינה של ביטויים מתוך שיח ביטחוני של נאמנות ו-״אויב״. לעומת זאת, ביחס לסטודנטים יהודים הוחל ״מסלול חוקתי״, שבו נשמרים במידה רבה יותר גבולות הסמכות של המוסד, וחופש הביטוי מתאפשר, גם ביחס לביטויים קיצוניים. בהקשר זה, המוסדות האקדמיים התעלמו מקריאות נרחבות להשמדת ולרצח העם הפלסטיני ומפרסומים גזעניים שהופנו נגד האוכלוסייה הפלסטינית בישראל בכלל, ונגד הסטודנטים הפלסטינים בפרט.
הדוח מזהיר כי מדיניות זו יוצרת אפקט מצנן בקרב הסטודנטים הפלסטינים, מעודדת צנזורה עצמית, ומצמצמת את תחושת הביטחון והשייכות שלהם בקמפוס. הוא מסיק כי המדיניות המתוארת עומדת בניגוד לעקרונות המשפט הבינלאומי בדבר איסור הפליה גזעית, זכויות נשים וזכויות מיעוטים.
הדוח נחתם בקריאה למוסדות להשכלה להשיב את הסמכות המשמעתית לגבולותיה החוקיים תוך שמירה על עקרונות שלטון החוק והשוויון, ולהעמיד את חופש הביטוי כעקרון יסוד אוניברסאלי של המרחב האקדמי גם – ובמיוחד – כאשר מדובר בביטויים שאינם תואמים את עמדות הרוב היהודי.
