15 שנים לאירועי אוקטובר 2000: אף אחד מהאחראים להרג לא נשא באחריות למעשיו
אחמד אברהים סיאם ג'בארין, בן 18 במותו; מוחמד אחמד ג'בארין, בן 23 במותו; ראמי חאתם גרה, בן 21 במותו; איאד סובחי לואבנה, בן 26 במותו; אסיל חסן עאסלה, בן 17 במותו; עלא ח'אלד נסאר, בן 18 במותו; מוסלח חסין אבו ג'ראד, בן 19 במותו; ואליד עבד אל-מונעם אבו סאלח, בן 21 במותו; עימאד פרג' גנאים, בן 25 במותו; ראמז עבאס בושנאק, בן 24 במותו; מוחמד גאלב ח'מאייסי, בן 19 במותו; ויסאם חמדאן יזבכ, בן 25 במותו; עומר מוחמד עכאווי, בן 42 במותו.
15 שנים חלפו מאז אירועי, וזעקתם של הקורבנות עדיין מהדהדת בפני האחראים. תמונתם עדיין חקוקה בתווי המאבק המתמשך למען חיים בכבוד וחירות.
15 שנים לאוקטובר 2000, ואף אחד מהאחראים להרג לא נשא באחריות למעשיו; אף אחד מהפושעים לא נתן דין וחשבון. דוקטורינת הדיכוי העקוב מדם נגד הפלסטינים בישראל, כמו בגדה המערבית בעזה, מוסיפה להשתרש במערכות הביטחון הישראליות. האחראים למעשה ההרג הפכו מועמדים לתפקידים הבכירים ביותר במערכות השלטון והתחזק דיכוי המפגינים באמצעות נהלים וחוקים רבים שמפלילים את המחאה ואת חופש הביטוי. מאז אוקטובר 2000, עשרות צעירים פלסטינים בישראל נהרגו באש חיה של המשטרה, אשר מקבלת גיבוי וחסינות מלאים מהגורמים שאמורים לחקור אותם.
לאחרונה שונו הוראות הפתיחה באש על מנת לאפשר יד חופשית לשימוש בצלפים, ואור ירוק להרג ילדים, באופן העומד בסתירה מלאה למסקנותיו של דו"ח וועדת אור משנת 2003:
"יש להבהיר, באופן חד-משמעי, כי ירי של אש חיה, לרבות ירי על ידי צלפים, אינו אמצעי לפיזור המון על ידי המשטרה. ירי חי הוא אמצעי לטיפול במצבים מיוחדים, כמו מצב של סכנת חיים ממשית ומיידית. יש גם צורך לחדד לשוטרים ולמפקדים בשטח את המשמעות החמורה של שימוש באמצעים אשר עלולה להיות להם תוצאה קטלנית."
לזכר אירועי אוקטובר 2000, מרכז עדאלה ומשפחותיהם של הקורבנות עומדים על דרישתם להעמיד לדין את כל האחראים לפשעי אוקטובר 2000: הריגתם של 13 מפגינים ופציעתם של מאות, שמחאו נגד הדיכוי ונגד הכיבוש. בנוסף, מרכז עדאלה דורש להפסיק את המדיניות הישראלית אשר שוללת ותוקפת את קיומו של העם הפלסטיני, חייו, אדמתו, תרבותו וסמליו הלאומיים. מרכז עדאלה ימשיך להגן על הזכות למחאה והזכות להפגין, וימשיך לתמוך במאבק נגד גזענות וכיבוש.
