בעקבות פניית עדאלה: אונ' תל אביב ביטלה את החלטתה לפנות סטודנטית מהמעונות בשל מדבקה על מחשבה האישי

אוניברסיטת תל אביב ביטלה ביום 13.10.26 את החלטתה לפנות את סטודנטית ממעונות הסטודנטים בשל מדבקה בעלת מסר פוליטי על מחשבה האישי. זאת, בעקבות פנייה של מרכז עדאלה מיום 08.10.2026, ובהמשך לכך ערעור שהגיש המרכז ביום 12.10.2026 לוועדת המשמעת של המעונות, באמצעות דקאנית הסטודנטים והסטודנטיות באונ' תל אביב, פרופ' דרורית נוימן, בצירוף בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטת הפינוי. 

לקריאת הפנייה

בתאריך 7.10.26 זומנה הסטודנטית לשיחה עם מנהל המעונות, מבלי שנמסר לה מראש נושא השיחה, ובמהלכה התברר לה כי התקבלה תלונה שהגישו נגדה סטודנטים אחרים, בקשר למדבקה על מחשבה הפרטי. המדבקה כוללת את מפת פלסטין ההיסטורית ואת הכיתוב "הנכבה נמשכת / השיבה ודאית / העמידה האיתנה היא חובה". במהלך השיחה נטען בפני הסטודנטית כי המדבקה נושאת מסרים אלימים, ולמרות שהסטודנטית הסבירה את משמעות הכיתוב, נאמר לה כי עליה לפנות את חדרה במעונות בתוך שבעה ימים.

עו"ד לובנא תומא ממרכז עדאלה כתבה בפנייתה כי החלטת האוניברסיטה מהווה פגיעה חמורה  בחופש הביטוי של הסטודנטית: "המדבקה שעל מחשבה הנייד נושאת מסר המצוי בליבת ההגנה על חופש הביטוי. אין בכיתוב, כשלעצמו, קריאה לאלימות, איום, או עידוד לביצוע מעשה אלים. לא ברור כיצד מנהל המעונות פירש מונח זה, או כל חלק אחר מהכיתוב, כביטוי לאלימות". בהקשר זה נטען בפניית עדאלה כי "עצם הגשתה של תלונה מצד סטודנטים אחרים, אף אם תוכן המדבקה מעורר אצלם התנגדות או אי נוחות, אינה הופכת ביטוי פוליטי מוגן למעשה אלים ואינה מקימה כשלעצמה עילה לנקיטת צעדים משמעתיים. על הגורם המחליט להצביע על בסיס עובדתי ממשי ועל הוראה נורמטיבית שהופרה, ולא להסתפק בתחושותיהם או בפרשנותם של המתלוננים. בענייננו, לא הוצג כל בסיס כאמור".

בנוסף, צוין בפנייה כי לא הובהר איזו עבירת משמעת מיוחסת לסטודנטית, ולא הוצגה כל הוראה בתקנון המעונות שהופרה לכאורה. עוד הודגש כי ההחלטה התקבלה ללא הליך הוגן ובניגוד להוראות התקנון. הסטודנטית זומנה לשיחה מבלי שנמסרה לה תלונה בכתב, מבלי שהובאה לידיעתה מראש העבירה המיוחסת לה, ומבלי שניתן לה פרק הזמן הקבוע בתקנון לצורך היערכות להליך.

כמו כן, טענה עו"ד תומא בפנייתה כי ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות ובניגוד להוראות התקנון: "ההחלטה על פינוי מרשתנו התקבלה מבלי שנדונה בפני ועדת המשמעת המוסמכת לכך. סעיף 2 לתקנון מגדיר את ועדת המשמעת כוועדה המורכבת משלושה חברים: דקאן הסטודנטים או נציגו, יו"ר אגודת הסטודנטים או נציגו ונציג המפעיל. בעניינה של מרשתנו לא התקיים דיון בפני ועדה בהרכב זה, ואף על פי כן הוחלט על פינויה מהמעונות".

לאור האמור לעיל, דרש עדאלה כי אונ' תל אביב תחזור בה לאלתר מההחלטה לפנות את הסטודנטית מהמעונות.

בעקבות פניית עדאלה, נשיא אונ' תל אביב, פרופ' אריאל פורת, הודיע כי ההחלטה לסלק את הסטודנטית מהמעונות תבוטל. בהמשך לכך, קיבלה פרופ' נוימן את הערעור שהגיש עדאלה, וקבעה כי מנהל המעונות חרג מסמכותו, ומשכך החלטתו להורות לסטודנטית להתפנות מהמעונות, בטלה ומבוטלת. 

עו"ד לובנא תומא אמרה בתגובה כי "ביטול ההחלטה לפנות את הסטודנטית ממעונות אוניברסיטת תל אביב היה צעד מתחייב, אך אין בו כדי להפחית מחומרת ההתנהלות שהובילה אליה. העובדה שמנהל המעונות הורה על פינוי סטודנטית בשל מדבקה פוליטית על מחשבה האישי, ללא סמכות וללא הליך משמעתי כדין, ממחישה את הקלות הבלתי נסבלת שבה נפגעות זכויותיהם של סטודנטים פלסטינים, ומעלה שאלות קשות באשר לפיקוח האוניברסיטה על הפעלת סמכויות במעונותיה. חמור מכך, המקרה חושף מציאות שבה תלונות נגד סטודנטים פלסטינים בשל עצם הבעת עמדותיהם הפוליטיות זוכות ללגיטימציה מוסדית ואף מובילות לנקיטת צעדים נגדם, גם בהיעדר תשתית לעבירת משמעת. כאשר תלונות כאלה מובילות לצעדים ממשיים נגד סטודנטים, המוסד האקדמי מעניק בפועל אור ירוק לשימוש במנגנוני המשמעת ככלי לרדיפה ולהשתקה.

מקרה זה אינו חריג. בדוח שפרסם מרכז עדאלה, 'האפרטהייד באקדמיה הישראלית: הסטודנטים הפלסטינים לאחר ה-7 באוקטובר 2023', תיעדנו דפוס רחב של רדיפה והשתקה של סטודנטים פלסטינים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. הדוח, המבוסס על 132 פניות מכ-40 מוסדות אקדמיים ועל ניתוח של 100 מקרי ייצוג וליווי משפטי, חושף כיצד מנגנוני המשמעת האקדמיים הפכו לכלי לדיכוי ביטוי פוליטי פלסטיני, תוך פגיעה בזכויות יסוד ובהגנות ההליך ההוגן. החלטות מסוג זה יוצרות אפקט מצנן החורג מהמקרה הפרטני, ומעבירות מסר מאיים לסטודנטים פלסטינים שלפיו הבעת עמדה פוליטית עלולה לסכן את לימודיהם, זכויותיהם ואף את מקום מגוריהם.

החלטת האוניברסיטה לבטל את הפינוי מטעמי סמכות בלבד, מבלי להידרש לפגיעה בחופש הביטוי, מותירה ללא מענה את השאלה כיצד ביטוי פוליטי אישי הפך מלכתחילה לעילה לאיום בפינוי, ומשמרת את הלגיטימציה המוסדית לרדיפה זו. אין די בביטול החלטות פרטניות בעקבות התערבות משפטית. נדרש שינוי מערכתי שימנע את הפיכתן של תלונות על ביטוי פוליטי לכלי לרדיפה ולהשתקה, יבטיח פיקוח ובקרה על הפעלת סמכויות משמעתיות ויחייב את המוסדות האקדמיים להגן באופן ממשי על חופש הביטוי של הסטודנטים הפלסטינים. ביטול החלטת הפינוי הוא המינימום המתחייב; האחריות למנוע את המקרה הבא עדיין מוטלת על האוניברסיטה".