עשור להכרה בכפרי "אבו בסמה", מה הרוויחו התושבים?
נייר סיכום של עדאלה:
· רוב הכפרים אינם מחוברים לתשתיות מים, חשמל וביוב
· ברוב הכפרים אין כבישים סלולים, ספריות, שירותי רווחה ותחבורה ציבורית
· המדינה מונעת את קיומן מערכת בחירות דמוקרטית
בסוף שנת 2003 ממשלת ישראל החליטה על הקמת המועצה האזורית אבו בסמה באזור הנגב. בתחום השיפוט של המועצה נכללו כפרים ערבים-בדואים שהממשלה הכירה בהם במהלך אותה תקופה, וזאת לאחר מאבק ארוך של תושבים בדואים בנגב להכרה בכפרים שלהם. מאז 2013, הממשלה הכירה רשמית ב- 13 כפרים סך הכול. בסוף שנת 2012 החליט משרד הפנים לפרק את המועצה, ולהקים במקומה את המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום.
13 הכפרים (לפי סדר ההכרה) הם: אבו-קורינאת, קסר אל-סיר, ביר-הדאג', תראבין, אום-בטין, מכחול, דריג'את, מולדה (ואדי קואען), כוחלה, סייד, אל-פורעה, אבו-תלול ועבדה. באתר מועצת אבו-בסמה נכתב כי בנוסף לאחריות על כפרים אלה, "המועצה קיבלה אחריות על כל תושבי הפזורה בתחומים הבאים: חינוך, רווחה והגנת הסביבה". בנוסף ל"כפרי אבו בסמה", ישנם בנגב כ- 35 כפרים בדואים לא מוכרים. סך הכול גרים בנגב כ- 90,000 תושבים בדואים, כ- 36,000 ב"כפרי אבו בסמה" וכ- 54,000 בכפרים הלא-מוכרים. המדיניות של הרשויות היא למנוע מהתושבים הבדואים שירותים בסיסיים וחיבור לתשתיות.
תושבי "אבו בסמה" לא הרוויחו דבר מההכרה
למרות הציפיות שהכרה בכפרים תוביל לשיפור מצבם מבחינת תנאי החיים והתשתיות, כיום, עשור לאחר ההכרה, המצב בכפרים אלה נותר כפי שהיה, ומבחינות רבות הוא אינו שונה ממצבם הקשה של הכפרים הלא מוכרים.
תשתיות- רוב "כפרי אבו בסמה" אינם מחוברים למים, חשמל וביוב:
- הבתים ב- 11 כפרים מתוך 13 אינם מחוברים למים. התושבים נאלצים לגשת לברזים שנמצאים במרכז הכפר או לאלתר צינורות שיובילו מים ממרכז הכפר לבתיהם. במקרים אלו, הצנרת עוברת מעל פני האדמה, ולכן נתונה באופן קבוע לפגיעות, ובחודשי הקיץ המים בצינורות מתחממים מאד, מה שהופך את המערכת כולה ללא יעילה. כפר אחד בלבד מחובר לתשתיות מים (תראבין) וכפר נוסף, דריג'את, נמצא בתהליך חיבור למים.
- בכל הכפרים, פרט לתראבין, הכבישים אינם סלולים, ונכון לעכשיו טרם התחילו בהם עבודות לסלילת כבישים ראויים. בשנת 2011 פנה עדאלה לשר הבריאות בעקבות סירובו של מגן דוד אדום לפנות חולים בכפרים בדואים בגלל מצב הדרכים.
- הוועדה המקומית לתכנון לא העבירה כלל אישורי בנייה לטובת מגורי תושבים מאז הקמת המועצה. בלית ברירה, תושבי המועצה נאלצים לבנות ללא רישיונות, והרשויות מבצעות הריסת בתים מסיבית, דבר שגורר תסכול רב בקרב התושבים ועימותים עם המשטרה.
- דוגמא: בכפר אל-פורעה גרים 4,700 תושבים. הכפר אינו מחובר לחשמל, מים ומערכת ניקוז שפכים, ואין בו תחנת טיפת חלב, מרפאה, שירותי תחבורה ודואר.
- אם כן, מבחינת שירותים בסיסיים ותשתיות, מצבם של "כפרי אבו-בסמה" אינו טוב יותר ממצבם של הכפרים הלא-מוכרים, עשור לאחר ההכרה. מצורפת למסמך זה טבלה ובה השוואה בין התנאים בכפרים לא מוכרים לכפרים באבו בסמה.
בריאות ותמותת תינוקות:
- כל הכפרים, פרט לתראבין, אינם מחוברים לרשת חשמל ולמערכת ניקוז שפכים. בישובים נוצרות ביצות ביוב, דבר המביא למפגעים סביבתיים נוראיים, כולל מפגעי ריח ויתושים. במהלך שנת 2012 פנה מרכז עדאלה ליו"ר המועצה האזורית אבו בסמה, רחמים יונה, בדרישה לפעול בדחיפות למציאת פתרון לביוב החשוף העובר בכפר אום-בטין. מאחר שהתכתבויות בנדון לא הובילו לפתרון הבעיה, עורכי הדין של עדאלה מכינים בימים אלה עתירה לבית המשפט.
- תמותת תינוקות: מצב התשתיות הרעוע והיעדר תחנות טיפות חלב ומרפאות שמתפקדות באופן ראוי, גורם לשיעורי תמותת תינוקות גבוה מאד בהשוואה לשאר האוכלוסייה בישראל. ע"פ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור תמותת התינוקות הממוצע בין השנים 2007-2009 בקרב הבדווים בנגב היה גבוה פי 1.5 משיעור תמותת התינוקות בקרב כלל האוכלוסייה הערבית ופי 3.75 מהשיעור בקרב האוכלוסייה היהודית.[1] בממוצע, 10.5 תינוקות (מתוך 1000) מתו בקרב משפחות בדואיות, וזאת בהשוואה ל- 3.8 תינוקות בקרב משפחות יהודיות שגרות באזור הנגב.[2]
שירותים ומערכת חינוך
- ברוב מוחלט של הכפרים אין שירותי תחבורה ציבורית, רווחה, דואר ובנקים. בחמישה כפרים אין בתי ספר תיכוניים, וב- 8 מתוך 13 כפרים אין ספריות ציבוריות אפילו לא בבתי הספר. בתי ספר היסודיים והתיכונים ממוקמים במבנים זמניים ואינם מצוידים כראוי.
- שיעור הזכאים לבגרות מהלומדים בכיתה י"ב במועצה עומד על 48%, אך שיעורי הנשירה ממערכת החינוך ביישובים בדואים הינם הגבוהים בארץ, כך שרבים לא מגיעים אפילו לכיתה י"ב. ע"פ דו"ח של מרכז אדוה משנת 2010, רק 64.7% מבני הנוער ביישובים בדואים משלימים 12 שנות לימוד, וזאת לעומת 81.6% ביישובים ערבים בכל הארץ, ו 93.5% בקרב בני נוער ביישובים יהודים.[3] בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2010 נמצא כי ביישובים בדואים בכלל, ובמועצה האזורית אבו-בסמה בפרט, קיים מחסור בקציני ביקור סדיר בבתי ספר, אשר אחראים על מניעת נשירה מבתי הספר. ע"פ הדו"ח, מספר התקנים המוקצים למועצה אבו בסמה עומד על שניים בלבד, למרות שמספר הקצינים בהתאם לתקן שקבע משרד החינוך אמור להיות 5.2.[4]
- מרכז עדאלה הגיש עתירה לבג"ץ בחודש יולי 2013 בשמם של הורים לתלמידים מ- 7 בתי ספר במועצה, מהכפרים אום-באטין, כוחלה ואל-סייד, בדרישה לחבר את בתי הספר לרשת החשמל הארצית. בעתירה נכתב כי "אי חיבור בתי הספר בכפרים הבדואים לחשמל לרבות בתי הספר נשוא עתירה זו, גורם לפגיעה בחינוך הילדים ובמימוש זכותם ההולמת והנאותה לחינוך. מחקרים, דוחות ואינדיקאטורים רבים מציירים תמונה עגומה על התשומות והתפוקות של מערכת החינוך הבדואית בנגב ונחיתותה בהשוואה למערכת החינוך הפועלת במגזרים אחרים באוכלוסייה. העותרים טוענים כי השלכות אי חיבור בתי הספר לחשמל גורמות ותורמות לנתונים עגומים אלו".
- נכון לעכשיו, בתי הספר מחוברים לחשמל באמצעות גנרטורים פרטיים למשך שעות ספורות ביום. הפרעות תכופות באספקת החשמל ובכמות החשמל מונעות את תפקודם התקין של מזגנים, מחשבים, שירותי אינטרנט ומעבדות.
המדינה מונעת את קיומן מערכת בחירות דמוקרטית
__בסוף שנת 2012 החליט משרד הפנים לפרק את המועצה, ולהקים במקומה את המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום. המועצה נוהלה מיום הקמתה ע"י פקיד ממונה מטעם משרד הפנים, וזכותם של התושבים לבחור את נציגיהם נשללה ע"י המדינה פעם אחר פעם. מיום הקמתה ועד היום, רוב חברי המועצה וכל ראשיה היו יהודים-ישראלים. בשנת 2010 הגישו מרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"צ בדרישה לבטל את "חוק אבו בסמה" – תיקון לחוק המאפשר לשר הפנים לדחות ללא הגבלה את הבחירות הראשונות במועצה אזורית. בעתירתנו נטען כי למרות שלשון החוק מדברת באופן כללי על "מועצות אזוריות חדשות", למעשה מטרתו וכוונתו היא לדחות את קיומן של בחירות באבו בסמה, ולכן דרשנו להורות לשר הפנים להודיע על קיום בחירות דמוקרטיות במועצה.
ב- 9 בפברואר 2011 החליט בג"צ שהבחירות הראשונות למועצה האזורית אבו בסמה יתקיימו ב-4 בדצמבר 2012. במקום לכבד את החלטת בית המשפט ולקיים בחירות, החליט משרד הפנים בערב קיומן של הבחירות לפרק את המועצה ולהקים במקומה את המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום, שממוקמות באותו בניין שבו מוקמה אבו בסמה, ובכך מנע את קיומן של בחירות דמוקרטיות במועצה.
תשתיות ושירותים בחמישה כפרים תחת "המועצה האזורית אבו בסמה":[5]
|
|
אבו-תלול |
אל-פורעה |
מולדה(אטרש) |
עבדה |
כוחלה |
|
אוכלוסייה |
5,000 |
4,700 |
3,500 |
1,000 |
250 |
|
אישורי בנייה למגורים |
0 |
0 |
0 |
0 |
0 |
|
חיבור למים |
נקודה אחת |
נקודה אחת |
נקודה אחת |
נקודה אחת |
נקודה אחת |
|
חיבור לחשמל |
אין |
אין |
אין |
אין |
אין |
|
מערכת ניקוז שפכים |
אין |
אין |
אין |
אין |
אין |
|
כבישים סלולים |
אין |
אין |
אין |
אין |
אין |
|
מרפאות |
1 |
אין |
1 |
1 |
אין |
|
תחנות טיפת חלב |
1 |
אין |
1 |
אין |
אין |
|
דואר |
אין |
אין |
אין |
אין |
אין |
|
בנק |
אין |
אין |
אין |
אין |
אין |
|
תחבורה ציבורית |
|
